הכתוב משלים את מניין משפחתו של משלמיהו, שהוזכר כבר בתחילת הפרק. למשלמיהו היו בנים ואחים בני־חיל, כלומר אנשים בעלי יכולת, ומספרם הכולל עמד על שמונה עשר [ביאור שטיינזלץ].
מבחינת סדר הדברים, ראוי היה שמידע זה ייכתב מוקדם יותר, מיד לאחר פירוט שבעת בניו של משלמיהו. הסיבה לעיכוב בציון הנתונים היא הרצון להמחיש את הברכה המיוחדת שבה בירך ה' את עובד אדום. הכתוב מציג ניגוד ברור: בעוד שמשפחתו של עובד אדום התרחבה משמונה בנים לשישים ושניים איש, משפחתו של משלמיהו, שהחלה משבעה בנים, הגיעה לשמונה עשר איש בלבד, בדומה למשפחת חוסה שכללה שלושה עשר איש [מלבי"ם].