מערך התפקידים בבית המקדש כלל לא רק עבודת פולחן ושירה, אלא גם ניהול כלכלי ולוגיסטי קפדני של הרכוש והכספים הרבים שהוקדשו למקום. חלוקת התפקידים המנהלתיים הללו הופקדה גם היא בידי שבט לוי.
הפרשנים נחלקו בשאלה לאיזו קבוצה מתייחסת המילה וְהַלְוִיִּם. הגישה המרכזית גורסת כי מדובר בשם כולל ללוויים שלא שימשו כמשוררים או כשוערים, אלא עסקו בתפקידים אחרים של שמירת האוצרות ועשיית המלאכות הנדרשות לעבודה השוטפת [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים כי מדובר באותם לוויים ששימשו כשוערים, אשר חלקם קיבלו מינוי נוסף להיות אחראים גם על האוצרות [מלבי"ם]. ציון הלוויים בפסוק בא להדגיש כי גם הפקדת האוצרות היא חלק מתפקידם הרשמי של בני השבט [מצודת דוד].
בראש מערך זה עמד אֲחִיָּה, שהיה הממונה הראשי על הלוויים הללו ועל אוצרות המקדש. הפסוק מחלק את סמכותו לשני תחומים כלכליים נפרדים:
התחום הראשון הוא אוֹצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים, שהם הכספים והרכוש הגנוזים שנועדו לתיקון המבנה ולאחזקתו הפיזית של הבית [מצודת דוד, רלב"ג].
התחום השני הוא אוֹצְרוֹת הַקֳּדָשִׁים, שהם כספים שמהם היו קונים את קרבנות הציבור [רש"י, מצודת דוד]. באוצרות אלו נשמרו גם חפצים, שלל מלחמה ורכוש רב שהקדישו מנהיגי העם לאורך הדורות, כדוגמת דוד המלך, שמואל הנביא, שאול, אבנר בן נר ויואב בן צרויה [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. תחת ניהולו הכולל של אֲחִיָּה, פעלו פקידים נוספים שהיו ממונים בנפרד על כל אחד מסוגי האוצרות הללו [רלב"ג].