שבואל, נכדו של משה רבנו, מובא כאן כמי שנושא בתפקיד בכיר במערכת המקדש. זהותו של שבֻאֵל טומנת בחובה תהליך של תיקון אישי. על פי מסורת חז"ל, מדובר למעשה ביהונתן בן גרשום, אשר שימש בעברו ככהן לעבודה זרה בפסל מיכה. שמו שונה ל"שבואל" משום ששב אל ה' בכל לבו. דוד המלך זיהה את חיבתו הגדולה של שבואל לממון, ולכן החליט לנתב תכונה זו לאפיק חיובי ומינה אותו לאחראי על הכספים. ייחוסו כבֶּן מֹשֶׁה מופיע כאן כדי להדגיש את חזרתו בתשובה השלמה, אף שישנן מסורות המצביעות על כך שחזר לקלקולו בשלב מאוחר יותר ולכן כונה במקומות אחרים "בן מנשה" [מנחת שי].
תפקידו מוגדר כנָגִיד עַל הָאֹצָרוֹת, כלומר הממונה הראשי על האוצרות [ביאור שטיינזלץ]. באשר להיקף סמכותו, קיימות שתי גישות: דעה אחת גורסת כי הוא היה ממונה על אוצר אחד מסוים מתוך אוצרות העזרה במקדש. עם זאת, הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא ששבואל שימש כשר האוצר העליון, וכל שאר הממונים והאמרכלים היו כפופים למרותו ותחת ידו [רש"י, מצודת דוד].