חילופי השלטון בממלכת ישראל לוו לא פעם בשפיכות דמים, כאשר המלך החדש הקפיד לחסל את בית המלוכה הקודם כדי לבסס את שלטונו [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, מסע ההרג המתואר כאן היה קיצוני וגורף יותר מזה של קודמיו.
הכתוב פותח במילים במולכו וכשבתו (הנכתבות באותיות בי"ת וכ"ף בהתאמה [מנחת שי, רד"ק]), כדי ללמד שמיד עם עלייתו לשלטון, פעולתו הראשונה של זמרי הייתה הכאת כל בית בעשא. מטרתו הייתה להבטיח את כסאו ולמנוע כל התנגדות לשלטונו החדש [מלבי"ם].
הפסוק מפרט את היקף ההשמדה המוחלט: משתין בקיר הוא ביטוי המכוון לכל בן משפחה זכר [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], ומלמד שזמרי הכרית את כל זרעו של בעשא ללא יוצא מן הכלל [רד"ק], ובכך הוציא לפועל את גזירת ה' [מלבי"ם]. בנוסף, הוא לא הותיר בחיים את גואליו, שהם קרובי משפחתו [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הריגת הקרובים נועדה למנוע מהם לטעון לזכות על הכתר בעתיד [מלבי"ם].
באשר למילה ורעהו, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה ללשון רבים, כלומר לאוהביו וידידיו של המלך הקודם. לעומת זאת, יש המפרשים כי מדובר בתפקיד של אדם ספציפי – איש סוד המיוחד לשבת תמיד בקרבת המלך [מצודת דוד].
היקף ההרג מלמד על אכזריותו החריגה של זמרי. בעוד שבעשא עצמו, כאשר השמיד את בית ירבעם בעבר, הסתפק בהריגת בני המשפחה המיידיים ולא פגע בקרובים רחוקים ובחברים, זמרי הוסיף על הרעה ודאג לחסל גם את המעגל הרחב של הגואלים והרעים [אברבנאל].