רגעיו האחרונים של זמרי מתאפיינים בהבנה כי תבוסתו מוחלטת וכי אין לו כל סיכוי לעמוד בפני צבאו של עמרי. מתוך ייאוש זה, הוא נסוג אל האַרְמוֹן, כלומר אל ההיכל [מצודת ציון]. הכתוב מציין שנשרף אֶת־בֵּֽית־מֶ֛לֶךְ, תוך השמטה יוצאת דופן של ה"א הידיעה מהמילה "מלך". השמטה זו מתאפשרת משום שהמבנה כבר הוזכר במפורש קודם לכן בפסוק ("בית המלך"), ולכן לא היה צורך לחזור וליידע אותו [רד"ק].
באשר לנסיבות השריפה עצמה, נחלקו הפרשנים בשאלה מי הצית את האש שהביאה למותו של זמרי. גישה אחת מפרשת כי זמרי העלה את המבנה באש במו ידיו; משהבין כי אפסה כל תקווה, בחר להתאבד ולסיים את חייו באופן דרמטי ומרשים [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שעמרי הוא שהצית את האש. על פי קו מחשבה זה, זמרי נסוג והתבצר בתוך בית המלך, ועמרי שרף את המבנה עליו במטרה להמיתו שם [רד"ק, מצודת דוד, חומת אנך].