מלכים א, פרק ט״ז, פסוק כ״ג

התבססות שלטונו של עמרי על ממלכת ישראל הייתה רצופה במאבקים פנימיים, והצגת התאריכים משקפת את המעבר ממלחמת אזרחים לשלטון יחיד ומוחלט.

הפרשנים מסכימים כי הציון בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה לְאָסָא אינו מתייחס לתחילת דרכו של עמרי כמלך, שכן הוא הומלך כבר בשנת עשרים ושבע לאסא, מיד לאחר תקופת שלטונו הקצרה של זמרי. אולם, באותן שנים ראשונות הממלכה הייתה חצויה, וחצי מהעם הלך אחרי יריבו, תבני. שנת שלושים ואחת לאסא מציינת את השנה שבה תבני מת, ורק אז זכה עמרי למלכות שלמה על כלל שבטי ישראל.

לגבי התקופה של שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, מתעורר קושי חישובי, שכן אחאב בנו של עמרי עלה לשלטון כבר בשנת שלושים ושמונה לאסא (שבע שנים בלבד לאחר שנת שלושים ואחת). על כן, הפרשנים קובעים כי מניין שתים עשרה השנים כולל את כל תקופת שלטונו של עמרי, החל מהרגע שבו הומלך על ידי הצבא. סך זה מורכב מכארבע או חמש שנות מחלוקת במקביל לתבני, ועוד שבע שנות מלוכה שלמה לאחר מות יריבו. מכיוון שבסופו של דבר עמרי גבר על תבני ושלט על כל ישראל, הכתוב מונה לזכותו למפרע גם את השנים שבהן שלטונו היה חלקי ומקוטע [מצודת דוד, אברבנאל]. יש המוסיפים כי שנתו האחרונה לא הייתה מלאה, ולכן הכתוב מונה שתים עשרה שנים שלמות [רד"ק].

על המילים בְּתִרְצָה מָלַךְ שֵׁשׁ־שָׁנִים, מבארים הפרשנים כי תרצה שימשה כעיר הבירה שלו בתחילת דרכו [שטיינזלץ], והוא מלך בה עד שבנה את בירתו החדשה, שומרון [רש"י]. יש המקשרים שש שנים אלו לתקופת המחלוקת והמאבק, בטרם התבססה מלכותו בשלווה [אברבנאל].