לאחר סיום התיעוד על קורות בעשא, המוקד עובר אל בנו אלה שעלה לשלטון תחתיו. עלייתו לכס המלוכה אירעה בשנת עשרים ושש למלכות אסא מלך יהודה. תיארוך זה מתיישב עם העובדה שבעשא החל את שלטונו בשנת שלוש לאסא ומלך עשרים וארבע שנים, ולכן מותו והכתרת בנו מיד לאחר מכן התרחשו בשנת עשרים ושש לאסא. ציון הזמן שלפיו אלה מלך שנתים אינו מתייחס לשנתיים שלמות, אלא לשנים חלקיות ומקוטעות (מצודת דוד).
מושב המלוכה היה בתרצה, שכן שם היה ביתו של אלה ושם הוא בחר להשתקע. תקופת שלטונו הקצרה נקטעה עקב מרד שרקמו נגדו אנשי צבאו. המורדים ניצלו שעת כושר שבה חיילי הצבא שהו במערכה צבאית בגיבתון, בעוד המלך נותר לבדו בביתו שבתרצה כשהוא שותה ומשתכר, וכך יכלו לפעול נגדו, להפיל את שלטונו ולהשמיד את בית בעשא כדבר ה' (אברבנאל).