שלטונו של אחאב מסמן נקודת קיצון היסטורית של מרידה בה' ועבודה זרה, מעבר לכל מה שהכירו בישראל עד לאותה עת. האשרה שאותה עשה אחאב היא עץ שניטע במיוחד כדי לשמש כמושא לעבודה זרה [רש"י].
המילים ויעש אחאב מצביעות על החמרה במעשיו. הוא לא הסתפק בעבודת הבעל שכבר הנהיג, אלא הוסיף לעשות רע [ביאור שטיינזלץ] ונטע גם את האשרה, עד שלא הותיר שום סוג של עבודה זרה שלא עבד [רד"ק, אברבנאל].
כדי להמחיש את עומק ההתרסה והכפירה של המלך, המביאה לכך שהכעיס את ה' יותר מכל קודמיו, מביאים הפרשנים מסורת ממדרש חז"ל על המילים ויעש אחאב את האשרה. לפי מסורת זו, אחאב לא חטא רק מתוך חולשה או משיכה לעבודה זרה, אלא יצא במרידה פומבית ומוצהרת, כאשר כתב על דלתות העיר שומרון: "אחאב כופר באלוהי ישראל, לא יהיה לו חלק באלוהי ישראל" [רד"ק, אברבנאל].