לאחר דורות רבים שבהם עמדה העיר יריחו בחורבנה עקב קללה עתיקה וחמורה, קם אדם אשר מעז להפר את החרם ולבנותה מחדש. מעשה ההתגרות הזה מסתיים בהתגשמות מצמררת של הנבואה, ומתרחש על רקע תקופה של שפל רוחני עמוק.
הפרשנים עומדים על כך שהאירוע מתרחש דווקא בתקופת שלטונו של אחאב מלך ישראל. באותם ימים, אחאב הרבה לחטוא בעבודה זרה, אך העונש האלוהי בושש לבוא. מצב זה גרם לאנשים לכפור בהשגחה ולזלזל באזהרות הנביאים. חיאל ערך קל וחומר בעצמו: אם אזהרותיו של משה רבנו בתורה, לפיהן עבודה זרה תביא לעצירת הגשמים, אינן מתקיימות בימי אחאב, קל וחומר שקללתו של יהושע, תלמידו, לא תתקיים [מלבי"ם, אלשיך]. בנוסף לכך, הכתוב תולה את המעשה בימי אחאב כדי ללמד ש"תולים קלקלה במקולקל", כלומר, מעשים רעים מתגלגלים ומתרחשים בתקופתם של מנהיגים רשעים [רש"י, חומת אנך]. למרות שיריחו הייתה ממוקמת בנחלת שבט בנימין שבממלכת יהודה, המקרא מזכיר זאת כאן כדי להדגיש את אטימות ליבו של אחאב; אף על פי שראה את התגשמות הקללה לנגד עיניו, הוא לא הפיק לקחים, לא ירא מפני ה', והמשיך בדרכו הרעה [מצודת דוד, רלב"ג, אברבנאל].
ביחס לזהותו של הבונה, בֵּית הָאֱלִי, רוב הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא למקום מוצאו, כלומר שהיה מהעיר בית אל [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. מנגד, יש המפרשים זאת ככינוי גנאי הנגזר מהמילה "אָלָה" (שבועה או קללה), המעיד על כך שחיאל קרא תגר והביא על עצמו את קללתו של יהושע [רש"י, רד"ק, חומת אנך, אברבנאל]. ויש המוסיפים כי לבסוף חיאל עצמו הוכש על ידי נחש ומת [חומת אנך].
העיר מוזכרת בפסוק בכתיב חסר, אֶת־יְרִיחֹה, כשהיא נכתבת באות ה"א אך נקראת באות וי"ו [מנחת שי, רד"ק]. יש מי שמסביר כי חיאל שינה במכוון את שם העיר ליריחה, מתוך מחשבה ששינוי השם ימלט אותו מהקללה, אך הוא טעה מרה [חומת אנך]. ראוי לציין כי החרם חל אך ורק על עצם בניית העיר מחדש, ולאחר שנבנתה, לא נאסרה הישיבה בה [רד"ק].
התגשמות הקללה הייתה הדרגתית ואכזרית. בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ, כלומר כבר בעת שהניח את יסודות העיר, מת בנו הבכור. למרות האזהרה הברורה, חיאל לא חזר בו. הוא תלה את מות בנו במקרה, התעקש להמשיך בבנייה, והלך וקבר את שאר בניו האמצעיים בזה אחר זה לאורך כל שלבי הבנייה [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג, מלבי"ם, אלשיך, אברבנאל]. לבסוף, וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ, כאשר סיים את המלאכה והעמיד את דלתות העיר, מת בנו הקטן ביותר [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. שמו של הבן הצעיר נכתב בפסוק באות יו"ד, ובשגיב, אך נקרא באות וי"ו [מנחת שי, רד"ק].
חתימת הפסוק, כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן, מאשרת כי ה' הסכים עם החרם שהטיל יהושע וביצע אותו במלואו [חומת אנך, ביאור שטיינזלץ].