הקמתה של בירה חדשה מהווה נקודת מפנה בתולדות ממלכת ישראל. לאחר תקופה שבה מלכי ישראל המשיכו את מסורת קודמיהם ומשלו מאותו המקום, מחליט המלך עמרי לבסס את שלטונו ולהקים עיר בירה חדשה וקבועה שתתחרה בגודלה ובמעמדה בירושלים [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. מהלך זה התרחש בשנה השביעית למלכותו, מתוך מטרה לבנות עיר מלוכה שיוכל לשבת בה [מצודת דוד].
הכתוב מציין כי עמרי וַיִּקֶן אֶת־הָהָר שֹׁמְרוֹן. רוב הפרשנים מסבירים כי ההר מוזכר כאן על שם העתיד, שכן רק לאחר הבנייה ניתן לו השם שומרון [מצודת דוד, חומת אנך]. מבחינה תחבירית, הצירוף "ההר שומרון" מקביל לביטויים כמו "העם ישראל" [רד"ק]. באשר למצבו של ההר טרם הרכישה, יש המציינים כי כבר הייתה במקום עיר גדולה, ופעולתו של עמרי הייתה לחזק את המבנים הקיימים ולבנות את העיר מחדש [רלב"ג, רד"ק].
עמרי קונה את ההר מֵאֶת שֶׁמֶר, שהיה שמו של אדון ההר [מצודת ציון], ובוחר לקרוא לעיר על שמו. קריאת העיר על שם אדם בשר ודם, שאולי אף היה אדם רשע, מחדדת את ההבדל המהותי בין בירת ישראל לבירת יהודה; בעוד שירושלים נקראת על שם יראה ושלמות, שומרון נושאת שם של אדם חולין [מלבי"ם].
על אף זאת, מפעלו של עמרי נחל הצלחה כבירה איתנה שעמדה על תלה שנים רבות [ביאור שטיינזלץ]. חז"ל אף שיבחו את עמרי על יוזמתו להוסיף כרך גדול וחשוב בארץ ישראל, ובזכות כך זכה ששושלתו תמשיך למלוך אחריו במשך שלושה דורות. חזונו השאפתני היה להפוך את שומרון למרכז השלטוני של מלכי ישראל, ממש כפי שירושלים שימשה את מלכי יהודה [אברבנאל].