תקופת שלטונו של עמרי מסמנת שפל רוחני חדש בתולדות ממלכת ישראל, שבו ההשחתה מתעצמת מעבר למה שהוכר עד כה. הכתוב מציין כי עמרי וַיָּרַע מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיו, כלומר עשה רע יותר מכל המלכים שהיו לפניו [ביאור שטיינזלץ].
במה התבטאה החמרה זו? גישה אחת מסבירה שעמרי הוסיף לחטוא בחטאים אחרים והנהיג עבודת אלילים חדשה שלא הייתה קיימת קודם לכן, וזאת בנוסף להמשך הדבקות בדרכו החוטאת של ירבעם [מלבי"ם, רלב"ג].
מנגד, יש המפרשים שחומרת מעשיו אינה נובעת בהכרח מהמצאת חטאים חדשים, אלא מאטימותו המוסרית. עמרי חזה במו עיניו בחורבנם של בית ירבעם ובית בעשא בעקבות חטאיהם, אך לא הפיק מכך כל לקח. עצם הבחירה להמשיך באותה דרך חרף האזהרות והעונשים שראה אצל קודמיו, היא שמעצימה את אשמתו והופכת את מעשיו לרעים וחמורים יותר מכל מי שקדם לו [רלב"ג].