נבואת זעם מופנית כלפי מלך ישראל בעקבות חטאיו. ה' שולח את דברו ביד נביא כדי להזהיר את המלך על העונש החמור הצפוי לו ולמשפחתו.
הנבואה נמסרת אל יֵהוּא בֶן חֲנָנִי, נביא אשר לא ידוע עליו דבר מלבד שמו [ביאור שטיינזלץ]. מטרת שליחותו היא להוכיח את בעשא. מכיוון שבעשא בחר לאחוז בדרכיו של ירבעם ולהמשיך במעשיו הרעים, הנביא מבשר לו כי ייענש בדיוק באותו עונש שבו נענש ירבעם לפניו, ומשפחתו וכל עדתו יושמדו כליל [אברבנאל].
מבחינת מסורת הקריאה והנוסח, ישנם שני דגשים בפסוק [מנחת שי]: ראשית, לגבי השם חֲנָנִי, קיימים הבדלים בין כתבי היד באשר למיקום טעם המקרא, אך ברוב הספרים ההטעמה היא מלעיל, כלומר על האות נון הראשונה. שנית, בצירוף עַל בַּעְשָׁא, נפלה טעות בחלק מהמהדורות הקדומות שציינו כאן חילופי גרסאות בין מסורת ארץ ישראל למסורת בבל בשאלה האם יש לקרוא "על" או "אל". למעשה, חילוף גרסאות זה שייך לפסוק אחר בהמשך הפרק, ואילו בפסוק זה הנוסח המדויק והיחיד הוא "על בעשא".