תארו לעצמכם שנבחרתם להיות מנהיגים של קבוצה, אבל פתאום מתברר שחלק מהחברים בכלל רוצים מישהו אחר לתפקיד. זה בדיוק מה שקרה למלך עמרי. הצבא המליך אותו, אבל באותו זמן איש אחר בשם תבני רצה גם הוא להיות מלך, והעם התחלק לשניים. לכן, כשהתנ"ך אומר שעמרי התחיל למלוך בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה לְאָסָא, הוא לא מתכוון ליום שבו עמרי קיבל את התפקיד לראשונה. השנה הזו היא בעצם השנה שבה תבני מת, ורק אז עמרי הפך סוף סוף למלך יחיד על כל עם ישראל.
התנ"ך מספר שעמרי מלך שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה. המספר הזה לא מתחיל רק מהרגע שבו מלך לבדו, אלא כולל גם את השנים הראשונות שבהן הממלכה הייתה חצויה והוא נאבק על מקומו. מכיוון שבסוף הוא ניצח ושלט על כולם, סופרים לזכותו את כל התקופה. בנוסף, מסופר שעמרי בְּתִרְצָה מָלַךְ שֵׁשׁ־שָׁנִים. תרצה הייתה עיר הבירה שלו בתחילת הדרך, והוא שלט ממנה במשך שש שנים, עד שבנה לעצמו עיר בירה חדשה וחשובה בשם שומרון.