שמואל א, פרק א׳, פסוק כ״ח

חנה משלימה את נדרה ומוסרת את בנה לשירות מוחלט במשכן, תוך שהיא מכריזה וְגַם אָנֹכִי הִשְׁאִלְתִּהוּ. באמירה זו היא סוגרת מעגל עם תפילתה ומחזירה לה' את הפיקדון שהעניק לה, כשהיא מדגישה את שותפותה המלאה בהקדשת הילד מעבר להסכמת בעלה. היא קובעת כי כׇּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה הוּא שָׁאוּל לַה', כלומר במשך כל ימי חייו הילד יהיה מסור לחלוטין לה' ללא יכולת להתיר את נזירותו, כשם שהיה שייך לו עוד מבטן אמו. הגדרה משפטית זו אף הופכת את ה' לשומר הפיקדון, מה שמונע מעלי הכהן להעניש את הנער. המעמד נחתם במילים וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם לַה', פעולת הודאה המיוחסת לשמואל הפעוט שכבר חונך לעבודת ה', לאלקנה, לעלי הכהן ששמח בהתגשמות התפילה, או לכל הנוכחים יחדיו.