באחד מימי החגים, שבהם נהגו לעלות למשכן לחגוג, וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּזְבַּח אֶלְקָנָה קרבנות שלמים המיועדים לשמחת החג. מתוך בשר הקרבן הוא חילק מָנוֹת, כלומר מתנות וחלקים מהזבח, לבני משפחתו. את חלקם העניק מתוך תחושת חובה, וכך וְנָתַן לִפְנִנָּה אִשְׁתּוֹ וּלְכָל בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ מָנוֹת כמי שמבקש לסיים את משאו כלפיהם, בניגוד לנתינה האוהבת והרציפה שהעניק לחנה. סביב חלוקה זו התעוררה מתיחות משפחתית כאשר פנינה הכעיסה את חנה העקרה, בין אם בשל כעס על אופן החלוקה ובין אם מתוך כוונה טהורה לעורר אותה להתפלל אל ה' מעומק הלב.
שמואל א, פרק א׳, פסוק ד׳
וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיִּזְבַּ֖ח אֶלְקָנָ֑ה וְנָתַ֞ן לִפְנִנָּ֣ה אִשְׁתּ֗וֹ וּֽלְכׇל־בָּנֶ֛יהָ וּבְנוֹתֶ֖יהָ מָנֽוֹת׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.