אישה עומדת לפני קודש הקודשים, שופכת את לבה בתחינה ארוכה ואילמת, בעוד הכהן הגדול בוחן מקרוב את התנהגותה החריגה ומנסה לפענח את פשרה. המפגש בין תפילתה העמוקה של חנה לבין מבטו הבוחן של עלי, מציף גישות שונות לגבי מהות התפילה ודרכי הפנייה לאל.
הביטוי לִפְנֵי ה' מתאר עמידה ממשית מול קודש הקודשים [רלב"ג]. במקום זה, שככל הנראה לא היו בו אנשים רבים באותה עת, הבחין בה עלי והשגיח בה [ביאור שטיינזלץ]. המילה הִרְבְּתָה משמעותה ריבוי ואריכות דברים [מצודת ציון]. מעניין לציין כי המילה וְהָיָה רומזת לשמחה; ה' עצר את רחמה של חנה משום שהוא מתאווה לתפילתם של צדיקים, ולכן ככל שהרבתה להתפלל, כך הייתה שמחה לפני ה' [אלשיך]. עם זאת, שאלת האריכות בתפילה שנויה במחלוקת: גישה אחת במדרש גורסת כי כל המרבה בתפילה נענה, בעוד גישה אחרת רואה בכך פגם, וטוענת שדווקא בשל אריכות תפילתה התקצרו ימיו של שמואל בנה [רד"ק].
בעוד חנה מתפללת, הכתוב מציין כי וְעֵלִי שֹׁמֵר אֶת פִּיהָ. משמעות המילים אֶת פִּיהָ היא מוצא שפתיה ודבריה [רד"ק]. לגבי פעולת הצירוף שֹׁמֵר, הפרשנים נחלקים לשני כיוונים מרכזיים. הגישה הראשונה מפרשת מילה זו כלשון המתנה וציפייה; עלי פשוט המתין וציפה לראות מתי תסיים את תפילתה הארוכה [רש"י, רד"ק]. הגישה השנייה מפרשת זאת כהסתכלות והשגחה מדוקדקת על תנועת שפתיה, בניסיון לשמוע את דבריה [מצודת דוד, רלב"ג].
התבוננותו של עלי נבעה מפליאה גדולה על אופן תפילתה, ששילב אריכות כמותית עם שתיקה איכותית [אברבנאל]. פליאה זו מוסברת בכמה אופנים. דעה אחת מסבירה שעלי ידע שאת התפילה עצמה יש לומר בלחש, אך תחנונים או שירות ותשבחות שלאחריה נהוג לומר בקול רם. מכיוון שחנה האריכה כל כך, עלי המתין וציפה שהיא תגביה את קולה, ומשלא עשתה זאת, תמה על כך [אלשיך, אהבת יהונתן].
זווית עמוקה יותר מסבירה את החשד של עלי על רקע מנהגי הדור. תפילה ישירה לה' מבוססת על בקשת חסד חינם, ולכן ראוי שתהיה קצרה וחרישית, שכן ה' יודע תעלומות לב. לעומת זאת, תפילה באמצעות מליצי יושר (מלאכים) דורשת אריכות כדי לפרט את זכויות האדם כבבית משפט, ונאמרת בקול רם כדי שתישמע על ידם. בני דורו של עלי לא היו ראויים לנסים גלויים, ולכן נהגו להתפלל באריכות ובקול רם. כאשר עלי ראה שחנה מאריכה מאוד בתפילתה, הוא הסיק שהיא מתפללת בדרך המקובלת באותם ימים, ולכן עקב אחר פיה בניסיון לשמוע את קולה. הסתירה שבין אריכות התפילה לבין השתיקה המוחלטת היא זו שגרמה לו לחשוב שמדובר באישה שיכורה [מלבי"ם].
מתוך אותו אירוע ממש שבו נחשדה חנה, למדו חכמים את הלכות התפילה הבסיסיות ביותר: החובה לכוון את הלב, הצורך לחתוך את המילים בשפתיים, והאיסור להשמיע את הקול [אברבנאל].