חנה משלימה את נדרה ומביאה את בנה שמואל אל המשכן, שם היא מוסרת אותו באופן רשמי ומוחלט לחיים של עבודת הקודש.
המילים וְגַם אָנֹכִי הִשְׁאִלְתִּהוּ נגזרות משורש ש.א.ל, המבטא בקשה, שאלה והשאלה [מצודת ציון, מלבי"ם]. הפרשנים מסבירים משפט זה בכמה אופנים המשלימים זה את זה. גישה אחת רואה בכך סגירת מעגל עם תפילתה המקורית של חנה: כשם שה׳ נענה לבקשתה, כך היא מקיימת את התנאי שנדרה ומוסרת את הילד להתבודד בעבודת ה׳ [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. גישה שניה מתארת זאת כהחזרת פיקדון: ה׳ השאיל לחנה את הבן, וכעת היא מחזירה לו את ההשאלה ומוסרת אותו לשרת לפניו [רד"ק], בדומה לאדם המשאיל את כליו או את בנו לאדון כדי לשמשו [רש"י]. בנוסף, המילים "וגם אנוכי" מלמדות שמעבר להסכמתו של אלקנה בעלה להדיר את הילד בנזירות, גם חנה עצמה שותפה מלאה להקדשתו [חומת אנך].
בהמשך הפסוק נאמר כׇּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה הוּא שָׁאוּל לַה'. אף שהמילה הָיָה כתובה בלשון עבר, הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא ללשון עתיד, כלומר כל זמן שהילד יחיה בעולם הזה [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים שהמילה מכוונת גם לעבר, שכן שמואל הוקדש לה׳ והיה נזיר עוד מבטן אמו, ולכן אין צורך להמתין עד שיגדל אלא הוא כבר ברשות הגבוה [מלבי"ם].
משמעות הביטוי הוּא שָׁאוּל היא שהילד נתון ומסור לחלוטין לה׳ [רד"ק, ביאור שטיינזלץ], ומשום כך הוא אינו יכול להישאל ולהתיר את נדר הנזירות שהוטל עליו [חומת אנך]. מתוך הגדרה זו עולה נקודה משפטית מעניינת: מכיוון שהילד רק "מושאל" לה׳, הרי שה׳ נחשב לשואל שחייב לשמור על הפיקדון ולהחזירו לאמו, ולפיכך עלי הכהן אינו רשאי להעניש את הנער [רש"י]. מעבר לכך, יש הדורשים כי באותה שעה נזרקה בחנה רוח הקודש, והיא רמזה במילים אלו שכל ימיו של שמואל, גם המלך שאול יהיה קיים [רד"ק].
בסיום הפסוק מתואר וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם לַה'. הפועל כתוב בלשון יחיד, וקיימת מחלוקת למי הוא מכוון. דעה אחת סוברת שהמשתחווה הוא שמואל הילד, שאף על פי שהיה רק בן שנתיים, כבר חינכו ולימדו אותו להשתחוות ולעבוד את ה׳ [רש"י, רד"ק, רלב"ג]. דעה שנייה מייחסת את ההשתחוויה לאלקנה, שעשה זאת כדי ליטול רשות לצאת מבית ה׳ [רד"ק], או כדי להודות על כך שחלקו של בנו נמצא בין עובדי ה׳ [מצודת דוד, רש"י]. דעה שלישית טוענת שעלי הכהן הוא שהשתחווה לאות תודה כששמע שה׳ מילא את בקשתה של חנה [רלב"ג], ויש אף מי שמפרש שההשתחוויה מתייחסת לכלל הנוכחים במקום [ביאור שטיינזלץ].