חנה מציגה את בנה בפני עלי הכהן, ומצהירה כי הוא ההוכחה החיה להתגשמות תפילתה ולנס שאירע לה. משמעות המילים אֶל הַנַּעַר היא בעבור הנער [רד"ק]. בדבריה היא מסבירה כי התפילה שנשאה אז במשכן הייתה בקשה לבן, והילד הניצב מולו הוא התוצאה הישירה של אותה תחינה [מצודת דוד].
הביטוי אֶל הַנַּעַר הַזֶּה מדגיש את אופיו הניסי של האירוע. חנה מציינת כי היא התפללה בדיוק לילד הזה, על כל תכונותיו, שיהיה זכר בעל מעלות הראוי לעמוד בהיכל מלך, והתגשמות הבקשה לפרטיה מוכיחה כי אין מדובר במקרה אלא בנס [מלבי"ם].
רובד פרשני נוסף קושר את הצהרתה של חנה לעימות מול עלי הכהן, שביקש להעניש את שמואל הצעיר. לפי גישה זו, חנה מגנה על בנה ומדגישה בפני עלי כי התפללה ספציפית על הנער הזה, ומזהירה אותו שלא יחשוב שניתן להמית את הילד ולהחליפו בבן אחר שיינתן לה [רש"י]. כדי לחזק את טענתה, חנה רומזת להכרזה שמימית שנשמעה במשך ארבעים שנה, ולפיה עתיד להיוולד ילד בשם שמואל שיתקן את עולם הנבואה. נשים רבות קראו לבניהן שמואל, אך ההכרזה פסקה רק עם לידתו של בנה. בכך היא מבהירה לעלי שזהו הילד המיועד משמיים לתקן את העולם, וכי ניתנה לו קדושה יתרה שנועדה לתקן גם קלקולים עתידיים, דוגמת אלו של שאול המלך, ולכן אין להענישו [נחל שורק].
סיום הפסוק, וַיִּתֵּן ה' לִי אֶת שְׁאֵלָתִי אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ, בא ללמד על אופן קבלת התפילה. ההיענות הייתה מיידית וללא עיכובים, מה שמוכיח את הקשר הישיר בין התפילה ללידה. כמו כן, הבקשה מולאה ישירות מאת ה' בחסד עליון, ללא כל מתווך [מלבי"ם].