עלי הכהן מבחין בהתנהגותה החריגה של חנה במשכן ופונה אליה בתוכחה, מתוך מחשבה שהיא נתונה תחת השפעת יין. הסיבה לחשדו נבעה מכך ששפתיה נעו אך קולה לא נשמע. בשונה ממתפללים רגילים אשר גם כאשר הם מתפללים בלחש נוהגים להשמיע את קולם במקצת, תפילתה הארוכה והאילמת שיוותה לה מראה של אישה שיכורה או שוטה [רד"ק].
פנייתו של עלי, עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין, מצביעה על כך שהיא הציגה את עצמה במצב זה במשך זמן מרובה [מצודת דוד]. יש המבארים כי עלי התייחס בדבריו לשתי רמות שונות של שכרות: המילים "עד מתי תשתכרין" כוונו למצב שבו היא שיכורה לחלוטין, ואילו ההמשך התייחס לאפשרות שהיא לכל הפחות שתויה [אלשיך].
לאור זאת, עלי דורש ממנה: הָסִירִי אֶת יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ. משמעות הדרישה היא שעליה להתפכח, להפסיק לנהוג בשכרות ולהסיר מעליה את השפעת היין, למשל באמצעות שינה או פעולות דומות [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. חומרת תגובתו של עלי נובעת מכך שאין זה ראוי כלל להשתכר, וקל וחומר שאין זה ראוי לעשות זאת בבית ה' [ביאור שטיינזלץ]. יתרה מכך, לאדם שיכור אסור להתפלל ואף אסור לשהות בתוך המקדש כל עוד הוא במצב זה. דרישתו של עלי הייתה שעליה להסיר את השכרות, ורק לאחר מכן תורשה לשוב אל הקודש [מלבי"ם].