לאחר שנות עקרות וציפייה ארוכות, מתגשמת תפילתה של חנה, והיא חובקת בן שאת שמו היא קובעת כעדות חיה לנס לידתו.
הביטוי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים מתאר את מעגל הזמן, שכן המילה לִתְקֻפוֹת נגזרת מלשון הקפה וסיבוב [מצודת ציון]. הפרשנים נחלקו בהבנת לוח הזמנים של ההיריון והלידה. הגישה הפשטנית מסבירה כי מדובר בהשלמת מחזור ימי ההיריון הטבעי מעת ההתעברות [מצודת דוד]. יש המדייקים כי המילים וַתַּהַר חַנָּה מתייחסות לזמן עבר, כלומר היא הרתה עוד קודם לכן, וכאשר הושלמו ימי ההיריון היא ילדה [רד"ק]. פירושים אחרים מציעים שעברה שנה שלמה מאז תפילתה [ביאור שטיינזלץ], או שעברו שלושים יום מהקפת הלבנה [אברבנאל].
לעומת זאת, מסורת חז"ל, המובאת בקרב חלק מהפרשנים, עורכת חישוב מדוקדק של לשון הרבים בפסוק: המיעוט של המילה "תקופות" הוא שתיים (כלומר שישה חודשים), והמיעוט של המילה "ימים" הוא שניים. מכאן שהיריונה של חנה נמשך שישה חודשים ושני ימים בדיוק, מה שמלמד שאישה יכולה ללדת ולד חי בחודש השביעי גם אם הוא לא הושלם [רש"י, רד"ק]. חישוב זמנים זה אף מוביל למסקנה ששמואל נולד בעשרת ימי תשובה, זמן שבו גם הלך לעולמו לימים, שכן ה׳ ממלא את שנותיהם של צדיקים במדויק ומשווה את יום מותם ליום לידתם [אהבת יהונתן].
בהמשך הפסוק נאמר וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל כִּי מֵה׳ שְׁאִלְתִּיו, כאשר משמעות המילה שְׁאִלְתִּיו היא בקשה [מצודת ציון]. פרשנים רבים מקשים על כך: אם סיבת השם היא הבקשה מה׳, היה ראוי שחנה תקרא לילד "שאול" ולא שמואל [צוארי שלל, חומת אנך, אברבנאל, אהבת יהונתן].
תשובה מרכזית אחת היא שמדובר בהלחם מילים ובלשון נופל על הלשון [מצודת דוד]. השם "שמואל" מורכב מהמילים "שאול מאל", ומשלב את שם ה׳ יחד עם פעולת הבקשה [רש"י, רד"ק, מלבי"ם]. חנה הדגישה במילים כִּי מֵה׳ שְׁאִלְתִּיו שהיא התפללה וביקשה ישירות מה׳ לבדו, ללא כל מתווכים [מלבי"ם], והפסוק נקרא כאילו נכתב "כי אמרה מה׳ שאלתיו" [רד"ק].
גישה נוספת מציעה משמעויות עמוקות וחלופיות לשם שמואל [אברבנאל]: אפשרות אחת היא "שָׂמוֹ אל", כלומר ה׳ הוא ששם אותו בעולם ובמעי אמו. אפשרות שנייה היא "שֶׁמֵאֵל", להורות שהוא נבע ישירות מאת ה׳. אפשרות שלישית היא "שמו אל" – מאחר שהוא ניתן מאת ה׳, הוא נושא שם אלוקי, בדומה לצדיקים שנקראים לעיתים על שם ה׳ [אברבנאל, אהבת יהונתן].
לצד זאת, מובאת מסורת מדרשית ולפיה בת קול משמיים נהגה להכריז שעתיד להיוולד צדיק בשם שמואל. בעקבות הכרזה זו, נשים רבות קראו לבניהן בשם זה בתקווה שזהו הילד המובטח. כאשר נולד בנה של חנה, פסקה בת הקול. לכן קראה לו חנה שמואל, כדי להצהיר שזהו בדיוק אותו צדיק שעליו הכריזו משמיים, ואותו היא שאלה מה׳ [צוארי שלל, חומת אנך].