יצא לכם פעם לחכות המון המון זמן למשהו שממש רציתם, ופתאום החלום התגשם? זה בדיוק מה שקרה לחנה. אחרי שנים ארוכות שבהן היא חיכתה והתפללה לתינוק, חלף הזמן והיא סוף סוף ילדה בן. המילים לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים מתארות את מעגל הזמן. כמו שהזמן עושה סיבוב והקפה, כך עברו חודשי ההיריון הרגילים של חנה עד שהתינוק נולד.
חנה רצתה לתת לתינוק שלה שם מיוחד שיזכיר תמיד את הנס שקרה לה. היא אומרת על הבן שלה שְׁאִלְתִּיו, כלומר, התפללתי וביקשתי אותו. אבל אם היא ביקשה אותו, למה היא לא קראה לו פשוט "שאול"? התשובה היא שהשם שְׁמוּאֵל מחבר בעצם שתי מילים יחד: שאול מאל. חנה רצתה להדגיש שהיא לא ביקשה עזרה מאף אדם, אלא התפללה ישירות אל ה' לבדו. כך, בכל פעם שהיא קראה בשמו של שמואל הקטן, היא זכרה שה' שמע את התפילה שלה ונתן לה את המתנה שכל כך ביקשה.