חנה מגינה על עצמה מפני האשמתו של עלי הכהן כי היא שיכורה, ומסבירה את המניע האמיתי לתפילתה החריגה. בדבריה היא מבקשת להסיר מעליה כל חשד להתנהגות שאינה הולמת, וחושפת את עומק הכאב הנפשי שהוביל אותה להאריך בתחינתה אל ה'.
בבקשתה אַל תִּתֵּן אֶת אֲמָתְךָ לִפְנֵי בַּת בְּלִיָּעַל, המילה בְּלִיָּעַל מתארת אדם שפרק מעליו את עול מלכות ה' [מצודת ציון]. הפרשנים נחלקו בהבנת כוונתה במשפט זה, ומציגים שתי גישות מרכזיות. הגישה הראשונה מפרשת את המילה לִפְנֵי במשמעות של "כמו", ואת המילים אַל תִּתֵּן במשמעות של "אל תחשוב" או "אל תאמר" [מצודת ציון, שטיינזלץ]. לפי קו מחשבה זה, חנה מבקשת מעלי שלא יחשוב אותה לאישה רשעה, חסרת מוסר או זדונית שבאה למשכן כשהיא שיכורה [רלב"ג, מצודת דוד, אברבנאל].
לעומת זאת, הגישה השנייה מבינה את המילים כפשוטן. המילים אַל תִּתֵּן מבטאות מסירה והפקר [רש"י, מלבי"ם], והביטוי בַּת בְּלִיָּעַל מכוון ישירות אל פנינה, צרתה של חנה. לפי פירוש זה, חנה מפייסת את עלי ומבקשת ממנו שלא יבייש אותה ויפקיר אותה ללעג בפני צרתה, שתשמח לאידה, אלא יתמוך בה בתפילתו [רש"י, רד"ק, מלבי"ם].
חנה ממשיכה ומסבירה את התנהגותה במילים כִּי מֵרֹב שִׂיחִי וְכַעְסִי. המילה שִׂיחִי מבטאת אנינות לב, מרירות וסיפור תלאותיה [רש"י, מצודת ציון, שטיינזלץ], ואילו המילה וְכַעְסִי מתייחסת לכעס ולקנאה שמעוררת בה פנינה [רש"י, מצודת דוד, רד"ק]. אגב כך, מסורת הכתיב המדויקת של המילה וְכַעְסִי היא באות סמך, למרות קיומן של גרסאות שונות בעבר [מנחת שי]. חנה מסבירה כי שפיכת השיח והכעס לפני ה' היא הדרך שלה להשקיט את המיית לבה ולהירגע מצערה [רלב"ג].
בסיום דבריה, דִּבַּרְתִּי עַד הֵנָּה, חנה מבהירה כי הסיבה לכך שהאריכה בתפילתה עד לאותו רגע נבעה אך ורק מריבוי צרותיה וכעסה. תפילה ארוכה כל כך לא הייתה דבר מקובל באותה תקופה, ולכן עלי חשד בה, אך היא מבהירה כי ריבוי המצוקה הוא שהוביל לריבוי המילים, ולא השכרות [מלבי"ם, שטיינזלץ, מצודת דוד].