תארו לעצמכם שמישהו מאשים אתכם במשהו רע, בדיוק כשהייתם באמצע לעשות משהו חשוב ומיוחד מכל הלב. איך הייתם מרגישים? זה בדיוק מה שקורה לחנה. עלי הכהן הגדול חושב שהיא שיכורה, אבל חנה מיד מסבירה לו את האמת מתוך כאב גדול.
היא מבקשת מעלי: אַל תִּתֵּן אותי לִפְנֵי אישה רעה. כלומר, אל תחשוב שאני כמו אישה רשעה, אדם שהוא בְּלִיָּעַל שלא מקשיב לה', שבאה למשכן כשהיא שיכורה.
חנה ממשיכה ומסבירה למה היא בוכה ומתפללת: כִּי מֵרֹב שִׂיחִי וְכַעְסִי. המילה שִׂיחִי מתארת את העצב העמוק והמרירות שיש לה בלב, והמילה וְכַעְסִי מתארת את הצער שהיא מרגישה בגלל פנינה, האישה השנייה במשפחה, שמעוררת בה כעס. חנה משתפת את עלי שהדרך שלה להירגע מהכאב היא פשוט לספר את כל הצרות שלה לפני ה'.
בסוף דבריה היא אומרת דִּבַּרְתִּי עַד הֵנָּה. באותם ימים לא היה נהוג להתפלל תפילה כל כך ארוכה, ולכן עלי חשד בה. אבל חנה מבהירה לו: הסיבה היחידה שהתפללתי כל כך הרבה זמן עד עכשיו, היא בגלל הצרות הגדולות שיש לי בלב, ולא בגלל ששתיתי יין.