מערכת היחסים המורכבת בביתו של אלקנה מגיעה לנקודת שיא בזמן חלוקת זבחי המשפחה. מול כאבה העמוק של אישה עקרה, מנסה בעל אוהב לפצות על החסר באמצעות הענקת תשומת לב מיוחדת, פעולה שמבליטה את הפער הכואב בינה לבין צרתה. הכתוב מציין כי אלקנה יִתֵּן לחנה את חלקה, פועל המשמש כאן בלשון עבר ומשמעותו "נתן" [רד"ק].
הפרשנים מציעים מגוון גישות לביאור הביטוי הייחודי מָנָה אַחַת אַפָּיִם. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר במנה מובחרת, יפה וחשובה במיוחד [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לפי גישה זו, המילה אַפָּיִם נגזרת מהמילה פנים [מצודת ציון], והכוונה היא שאלקנה העניק לה את המנה בסבר פנים יפות ובהארת פנים [רש"י, מצודת דוד]. פירוש מעשי לכך מציע הרלב"ג, המסביר כי זו הייתה מנה בעלת "שני פנים", שהכילה גם נתחים שמנים וגם רזים, כדי שחנה תוכל לבחור את המועדף עליה. יש אף מי שמתאר כי אלקנה נהג לערוך גורל בעת חלוקת המנות, אך כיוון את התוצאות כך שחנה תזכה תמיד במנה הגדולה ביותר [צוארי שלל].
לעומת זאת, קו פרשני אחר קושר את המילה אַפָּיִם למשמעות של כעס, צער ועוגמת נפש. לפי דעה אחת, המנה המכובדת נועדה להשיב את אפה של חנה ולהרגיע את כעסה וצערה [רד"ק]. מנגד, יש המפרשים שהצער היה של אלקנה עצמו; הוא העניק לה את המנה מתוך כאב פנימי עמוק ותסכול על כך שאינו יכול לתת לה מנות נוספות בהיעדר ילדים, צער שהוכפל דווקא משום שאהב אותה כל כך וייחל לזרע ממנה [רד"ק, מלבי"ם]. גישה שלישית וייחודית לוקחת את המילה אַפָּיִם למשמעות של קרבה פיזית – אלקנה הושיב את חנה פנים אל פנים מולו כדי להשגיח עליה באהבה, ומתוך כך הבחין שהיא ממעטת לאכול [רלב"ג].
הכתוב מנמק את היחס המיוחד במילים כִּי אֶת־חַנָּה אָהֵב. אלקנה ביטא בפומבי את העדפתו אליה והרעיף עליה חיבה יתרה במטרה להפיג מעט את כאבה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הפסוק נחתם בטרגדיה האישית של חנה, וַה' סָגַר רַחְמָהּ, כלומר נמנע ממנה ללדת [רד"ק]. בשל כך היא קיבלה מנה אחת בלבד לעצמה, בניגוד לפנינה שקיבלה מנות רבות עבור ילדיה, מציאות שהעצימה את היריבות בין השתיים [ביאור שטיינזלץ]. השימוש בשם ה' בהקשר זה מלמד כי אלקנה סבר שמידת הדין האלוהית היא זו שעמדה מאחורי עקרותה של חנה [נחל שורק].