נישואים לשתי נשים לא היו תופעה נפוצה באותה תקופה, ומבנה משפחתי כזה מעיד לרוב על נסיבות חיים מורכבות. הכתוב מציג את נשותיו של אלקנה ומשרטט מיד את הפער הכאוב ביניהן: לאחת יש ילדים, ולשנייה אין.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שחנה הייתה אשתו הראשונה של אלקנה. הדבר נלמד מהשימוש במילה אַחַת לגבי חנה, לעומת הַשֵּׁנִית לגבי פנינה. המילה "אחת" ללא ה"א הידיעה רומזת שבתחילה חנה הייתה יחידה ולבדה בנישואין אלו [מלבי"ם, אלשיך]. משהתברר שחנה אינה יולדת, היא עצמה יזמה את הבאתה של פנינה אל ביתם, כפי שעשו שרה ורחל בשעתן, מתוך תקווה שתיבנה ותזכה לילדים בזכותה [מלבי"ם, אלשיך, אהבת יהונתן, ביאור שטיינזלץ].
אולם, תוכנית זו לא עלתה יפה. הכתוב מדגיש: וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים, וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים. למרות שפנינה נישאה מאוחר יותר, היא זכתה לפרי בטן, בעוד חנה נותרה עקרה [מלבי"ם]. יתרה מכך, בניגוד לאימהות שראו בילדי שפחותיהן כאילו הן עצמן ילדו אותם, פנינה נהגה בכפיות טובה. הילדים נחשבו שלה בלבד, וחנה נותרה בידיים ריקות לחלוטין [אהבת יהונתן, אלשיך].
באשר לסיבת עקרותה של חנה, עולה השאלה מדוע הכתוב אינו מציין במפורש "ותהי חנה עקרה". מכאן עולה שחנה כלל לא הייתה עקרה מבחינה טבעית ופיזית, אלא ראויה להוליד. ה' מנע ממנה את ההיריון באופן נסי ומכוון [אברבנאל], משום שהוא מתאווה לתפילתם של צדיקים. מטרת מניעת הילדים הייתה לעורר את חנה להתפלל מעומק הלב, כדי שהלידה תבוא מתוך רצון אלוהי ודרך נס [אלשיך, אברבנאל]. מנגד, יש המסבירים כי פנינה זכתה לילדים בהשגחה פרטית דווקא משום שהייתה האישה הפחות אהובה, כמעין פיצוי על כך שאלקנה אהב יותר את חנה [רלב"ג מובא באברבנאל].
למרות מערכת היחסים העכורה, הניסוח וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פְּנִנָּה טומן בחובו רמז לזכותה. בתנ"ך, הקדמת המילה "שם" לשמו של האדם מאפיינת אנשים צדיקים. הדבר תומך במסורת לפיה כוונתה של פנינה בהכעסת חנה הייתה "לשם שמים", כלומר כדי להכאיב לה עד שתפנה בתפילה לה' [אהבת יהונתן].
מבחינה גיאוגרפית, עצם קיומן של שתי נשים עשוי להסביר מדוע אלקנה נקרא איש "הרמתים". ייתכן שאלקנה שיכן את חנה ופנינה בשתי רמות נפרדות שצפו זו על זו, וחילק את חייו בין שני הבתים [אברבנאל].