תשובתו של אלקנה לחנה מציגה רגע של הסכמה זוגית עמוקה, שבו הבעל מאשר את נדרה של אשתו ונושא עמה תפילה משותפת לעתיד בנם. חנה נדרה את הנדר על דעת עצמה, ולאלקנה הייתה הזכות החוקית להפר אותו ביום שמעו, אך הוא בחר לקיים אותו במלואו [מלבי"ם]. הוא מתייחס לפרטי תוכניתה ומאשר אותם: הטוב בעיניך משמעו עשי כפי חפצך [מצודת דוד], ושבי פירושו הישארי פה בבית עם הילד [ביאור שטיינזלץ]. אלקנה מסכים לדעתה שלא תעלה למשכן, שהרי נשים ממילא אינן מחויבות בעלייה לרגל, ותומך בהחלטתה להביא את הילד מיד לאחר הגמילה, אף על פי שמדובר בגיל צעיר מאוד [אברבנאל].
מוקד הפסוק טמון בברכתו של אלקנה: אַךְ יָקֵם ה' אֶת דְּבָרוֹ. הפרשנים מציגים מספר גישות להבנת מהותו של "דבר" זה. הגישה הראשונה רואה בכך תפילה מעשית על חיי הילד; אלקנה מתפלל שהנער יחיה ויגדל כראוי כדי שנדרה של חנה יוכל להתממש [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. מעבר לכך, מכיוון שחנה אינה יכולה להכריח את הילד להישאר במשכן כל ימי חייו, אלקנה מתפלל שה' ייתן בליבו של הנער את הרצון לשבת שם מרצונו [מצודת דוד].
גישה שנייה מקשרת את הדברים להבטחה נבואית. "דברו" מתייחס לברכתו של עלי הכהן, שניבא ברוח הקודש כי ה' ייתן לחנה את שאלתה לזרע אנשים שיוקדש לו [רש"י, רד"ק]. מנגד, יש החולקים על פרשנות זו בטענה שברכת עלי כבר התקיימה בעצם לידת הבן, ולכן אין טעם להתפלל על כך כעת [אברבנאל]. כיוון נבואי אחר מציע שחנה השיגה בעצמה נבואה לפיה בנה עתיד להיות שופט ומושיע לישראל, ואלקנה מתפלל שה' יסכים לנבואתה ויקיים אותה [מלבי"ם].
גישה נוספת רואה באמירה זו ביטוי של חשש קל מצד אלקנה. מכיוון שחנה נדרה לתת את הילד לה' "כל ימי חייו", החלטתה להמתין עד שייגמל עלולה להיראות כחזרה חלקית מההתחייבות המיידית. לכן אלקנה מאשר לה לעשות כטוב בעיניה, אך מביע תקווה שהעיכוב לא יפגע בהבטחה האלוהית ושה' בכל זאת יקים את דברו [אהבת יהונתן].
רובד נוסף ועמוק נחשף דרך מדרש האגדה. מתברר כי באותה תקופה הייתה בת קול יוצאת ומכריזה שעתיד לעמוד צדיק ושמו שמואל. בעקבות כך, נשים רבות שילדו בנים קראו להם בשם זה, אך כשהילדים גדלו ומעשיהם לא תאמו את הציפיות, הבינו שאין זה השמואל המובטח. תפילתו של אלקנה "יקם ה' את דברו", היא בקשה ותקווה שהילד הזה, שזה עתה נולד, הוא אכן אותו צדיק מובטח שעליו הכריזה בת הקול [רש"י, רד"ק, צאינה וראינה, אברבנאל].