קרה לכם פעם שמישהו חשב עליכם משהו לא נכון, למרות שבכלל לא עשיתם שום דבר רע? תארו לעצמכם איך חנה הרגישה כשעלי הכהן חשב שהיא שיכורה. במקום לכעוס, חנה עונה לו בצורה מכובדת ורגועה.
היא פותחת את דבריה ואומרת לו לֹא אֲדֹנִי, כלומר, אתה אדם חשוב ומכובד, אבל הפעם אתה פשוט טועה ואני לא מה שחשבת. חנה מסבירה לו את המצב האמיתי שלה ואומרת אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי. היא מתכוונת שהיא אישה שהלב שלה כבד ומלא בדאגות, צרות ועצב. הרי אנשים שותים יין כדי לשמוח, והיא בכלל שרויה בצער עמוק. לכן היא מדגישה וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי, היא לא שתתה יין חדש וגם לא משקה חזק שעשוי מפירות. היא הגיעה להתפלל כשהיא מרוכזת לגמרי ועם ראש צלול לחלוטין.
בסוף דבריה, חנה מתארת לעלי מה היא בעצם עשתה במשך כל הזמן הזה, ואומרת וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי ה׳. היא פשוט שפכה את כל הלב שלה, את כל הכאב והבקשות הכי עמוקות שלה, ישירות אל ה׳. בגלל שהיא דיברה ישר אל ה׳, לא היה לה שום צורך להתפלל בקול רם כדי שאדם אחר ישמע אותה, ולכן היא התפללה בשקט ורק שפתיה זזו.