יצא לכם פעם לצאת למסע משפחתי מיוחד שאתם מחכים לו כל השנה? לפני המון שנים, עוד לפני שירושלים נבנתה, המשכן היה נמצא בעיר שילה. באותה תקופה רוב האנשים לא כל כך הקפידו להתקרב אל ה', אבל היה אדם אחד צדיק ומיוחד בשם אלקנה. המילה וְעָלָה מלמדת אותנו שזו לא הייתה סתם נסיעה חד פעמית, אלא מנהג קבוע שהוא התמיד בו ולא הפסיק לעולם. הוא היה עולה אל המשכן מִיָּמִים יָמִימָה, כלומר פעם אחת בכל שנה.
אלקנה לא הלך לבדו. הוא לקח איתו את כל המשפחה, גם את הנשים והילדים שלא היו חייבים לבוא, כדי לחנך אותם לאמונה מתוך הבנה שהשמחה הכי גדולה ושלמה נמצאת כשכל המשפחה יחד. אלקנה רצה שעוד אנשים יתקרבו אל ה', ולכן בכל שנה הוא בחר ללכת בדרך אחרת, כדי לפגוש עוד ועוד אנשים, לעורר אותם ולשכנע אותם להצטרף אליו למסע המרגש.
המטרה של המסע הייתה לְהִשְׁתַּחֲוֹת וְלִזְבֹּחַ. שימו לב שההשתחוויה, שהיא בעצם התפילה, מופיעה לפני הקרבת הקרבנות. זה בא ללמד אותנו שהתפילה היא חביבה וגדולה מאוד, כי בניגוד לקרבן שאפשר להקריב רק בזמן מסוים, להתפלל אל ה' אפשר תמיד ובכל עת.
בסוף מסופר לנו כי וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי... כֹּהֲנִים. עלי הכהן הגדול כבר היה זקן, ולכן שני הבנים שלו ניהלו את המשכן במקומו. לצערנו, הבנים שלו לא התנהגו כמו שצריך בענייני הקרבנות, וזה גרם לאנשים להתרחק מהמשכן. אבל דווקא בגלל זה אנחנו מבינים כמה אלקנה היה מיוחד! למרות שהיה קשה לראות את ההתנהגות של בני עלי, אלקנה לא נתן לזה לעצור אותו, והמשיך לעלות אל המשכן בשמחה ובמסירות.