יצא לכם פעם לחגוג בארוחת חג משפחתית גדולה, כשכולם יושבים יחד ומקבלים אוכל טעים ומתנות? בימי התנ"ך, המשפחות היו נוהגות לעלות יחד אל המשכן בחגים כדי לשמוח ולהודות לה'. המילים וַיְהִי הַיּוֹם מספרות לנו שהגיע יום של חג, כנראה חג השבועות.
באותו יום חגיגי וַיִּזְבַּח אֶלְקָנָה. הוא הביא לה' קרבן מיוחד שנקרא קרבן שלמים. זהו קרבן שמביאים מתוך שמחה גדולה, ואת הבשר שלו המשפחה אוכלת יחד בסעודת החג. מתוך הקרבן הזה אלקנה חילק לבני המשפחה מָנוֹת, שהן חלקים מבשר הקרבן וגם מתנות משמחות.
הוא חילק את המנות לאשתו פנינה ולכל הילדים שלה, והמילה וְנָתַן מלמדת אותנו משהו מעניין על ההרגשה שלו. אלקנה נתן לפנינה ולילדיה את החלקים שלהם מתוך תחושה של חובה, כי הוא אבא ובעל שצריך לדאוג למשפחה שלו ולתת להם את מה שמגיע להם. אבל עמוק בלב, כפי שנראה מיד, האהבה הגדולה והאמיתית שלו הייתה שמורה לאשתו השנייה, חנה, שלה הוא רצה לתת מנות מתוך אהבה עצומה ורצון לשמח אותה שוב ושוב.