תארו לעצמכם שאתם מקבלים מתנה שממש התפללתם וחיכיתם לה המון זמן, ואז אתם מחליטים להקדיש אותה בחזרה מתוך אהבה ותודה עמוקה. זה בדיוק מה שחנה עושה עכשיו. הגיע הרגע הגדול שבו חנה ואלקנה מקיימים את ההבטחה שלהם. קודם כל, וַיִּשְׁחֲטוּ אֶת הַפָּר, הם הקריבו קורבן מיוחד כדי להודות לה'. מיד לאחר מכן, וַיָּבִיאוּ אֶת הַנַּעַר אֶל עֵלִי, הם הביאו את שמואל הקטן אל עלי הכהן הגדול.
למה הם הביאו אותו דווקא אל עלי? קודם כל, כדי ששמואל יוכל לשבת, ללמוד ולהתחנך לתורה ולמצוות אצל הכהן הגדול. בנוסף, חנה רצתה להראות לעלי שהתפילה שלה באמת התקבלה והפכה למציאות. בדרך כלל, אנשים היו מתחילים לעזור ולעבוד במשכן רק כשהיו בני עשרים וחמש, ולכן עלי אולי קצת הופתע לראות ילד כל כך צעיר. אבל חנה הסבירה לו ששמואל נשאר שם לתמיד. הפעולות האלה קרו אחת אחרי השנייה כדי ללמד אותנו משהו יפה: בדיוק כמו שהקורבן הוקדש באהבה לה', כך גם שמואל הקטן הוקדש כדי לשרת את ה' כל ימי חייו.