יצא לכם פעם לבקש משהו ממש חשוב, וכשסוף סוף קיבלתם אותו, רציתם רק להגיד תודה מכל הלב? עברה שנה מאז ששמואל התינוק נולד, והגיע הזמן לעלות שוב למשכן בשילה. וַיַּעַל הָאִישׁ אֶלְקָנָה וְכָל בֵּיתוֹ, אלקנה והמשפחה שלו עולים למשכן, אבל הפעם חנה נשארת בבית כדי לטפל בשמואל הקטן ולגדל אותו. המטרה של הנסיעה הפעם היא לִזְבֹּחַ לַה', כלומר להקריב קרבנות. בעבר הם היו עולים גם כדי להתפלל מעומק הלב, אבל עכשיו, אחרי שהתפילה של חנה נענתה, הם מגיעים בעיקר כדי להודות. כשהוא מגיע למשכן, אלקנה מביא איתו שני סוגים של קרבנות. הראשון הוא אֶת זֶבַח הַיָּמִים, הקרבן הקבוע שהם היו רגילים להביא בכל שנה לכבוד החג. בנוסף, הוא מביא גם וְאֶת נִדְרוֹ, שזהו קרבן תודה מיוחד שאלקנה הבטיח לתת לה' מתוך שמחה גדולה על כך שנולד לו בן.
שמואל א, פרק א׳, פסוק כ״א
וַיַּ֛עַל הָאִ֥ישׁ אֶלְקָנָ֖ה וְכׇל־בֵּית֑וֹ לִזְבֹּ֧חַ לַיהֹוָ֛ה אֶת־זֶ֥בַח הַיָּמִ֖ים וְאֶת־נִדְרֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.