קרה לכם פעם שהרגשתם עצב עמוק בלב ופשוט רציתם לשפוך את כל מה שאתם מרגישים? כך בדיוק מרגישה חנה. היא נמצאת במצב של מָרַת נָפֶשׁ, כלומר הנפש שלה מרירה, עצובה ופגועה מאוד. אבל דווקא הלב השבור הזה עוזר לתפילה שלה להתקבל ברצון, כי ה' שומע במיוחד את התפילות של מי שהלב שלו נשבר.
כשהיא מתחילה להתפלל, נאמר וַתִּתְפַּלֵּל עַל ה'. המילה "על" כאן היא בעצם כמו המילה "אל", כלומר היא מתפללת ישירות אל ה'. חנה מכוונת את פניה אל עבר קודש הקודשים, המקום המיוחד שבו עמד ארון הברית, ומתרכזת לגמרי רק בבורא עולם בכוונה שלמה.
תוך כדי התפילה, חנה וּבָכֹה תִבְכֶּה. הבכי החזק שלה הוא לא רק סימן של כאב, אלא חלק חשוב מאוד מהבקשה שלה. יש הבטחה ש"שערי דמעה לעולם אינם ננעלים", והדמעות של חנה עוזרות לתפילה שלה לעלות ישר למעלה ולפתוח את שערי השמיים.