יצא לכם פעם לראות מישהו שמזיז את השפתיים, אבל לא שומעים ממנו אפילו צליל אחד קטן? זה בדיוק מה שראה עלי הכהן כשהוא הסתכל על חנה במשכן. חנה התפללה במשך זמן רב, אבל שפתיה רק נעו והיא לא השמיעה שום קול. בדרך כלל, גם כשאנשים מתפללים בשקט, הם משמיעים קול חלש, ולכן התפילה הארוכה והאילמת של חנה נראתה לעלי מוזרה מאוד.
עלי חשב בטעות שחנה שתתה יין והיא שיכורה. לכן הוא פנה אליה ושאל אותה עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין. הוא אמר זאת בגלל שחנה עמדה כך במשך זמן רב. לאחר מכן הוא דרש ממנה הָסִירִי אֶת יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ. עלי התכוון שהיא צריכה להתפכח, כלומר ללכת לנוח או לישון כדי שההשפעה של היין תעבור והיא תחזור לעצמה.
למה עלי הגיב בצורה כזו? כי זה ממש לא מכובד להתנהג כך, ובטח שלא בתוך בית ה'. לאדם שיכור אסור להתפלל ואפילו אסור לו לשהות בתוך המקום הקדוש. עלי פשוט רצה שחנה תלך, תעביר את השפעת היין, ורק לאחר מכן יורשה לה לחזור אל הקודש.