חנה מציגה את בנה בפני עלי הכהן כהוכחה חיה להתגשמות תפילתה, ומסבירה כי התחינה שנשאה בעבר במשכן הייתה מיועדת אֶל הַנַּעַר, כלומר בעבור הילד הניצב מולו. באומרה אֶל הַנַּעַר הַזֶּה היא מדגישה את אופיו הניסי של האירוע, שכן היא ביקשה בדיוק את הילד הנוכחי על כל מעלותיו. לנוכח כוונתו של עלי להעניש את בנה, חנה מגנה עליו ומבהירה כי זהו הילד המיועד משמיים לתקן את עולם הנבואה, ולכן אין להמיתו מתוך מחשבה שיוחלף בבן אחר. לבסוף היא מצהירה וַיִּתֵּן ה' לִי אֶת שְׁאֵלָתִי אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ, כדי ללמד שהיענות ה' הייתה מיידית וישירה ללא כל מתווך, כהוכחה מובהקת לקשר שבין התפילה ללידה.
שמואל א, פרק א׳, פסוק כ״ז
אֶל־הַנַּ֥עַר הַזֶּ֖ה הִתְפַּלָּ֑לְתִּי וַיִּתֵּ֨ן יְהֹוָ֥ה לִי֙ אֶת־שְׁאֵ֣לָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר שָׁאַ֖לְתִּי מֵעִמּֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.