חנה עמדה ממש מול קודש הקודשים, לִפְנֵי ה', ושם הִרְבְּתָה להאריך במילים מתוך שמחה, כפי שמרמזת המילה וְהָיָה. באותו מקום מבודד השגיח בה הכהן הגדול, וְעֵלִי שֹׁמֵר אֶת פִּיהָ, כשהוא ממתין לסיום תפילתה ועוקב בדקדוק אחר מוצא שפתיה כדי לנסות לשמוע את דבריה. אריכות תפילתה לצד שתיקתה המוחלטת עוררו את פליאתו, שכן תפילות ארוכות באותה תקופה נאמרו לרוב בקול רם. סתירה זו גרמה לעלי לחשוד בה, אך מתוך אופן תפילתה נלמדו ההלכות הבסיסיות של תפילה בלחש, חיתוך המילים בשפתיים וכוונת הלב.
שמואל א, פרק א׳, פסוק י״ב
וְהָיָה֙ כִּ֣י הִרְבְּתָ֔ה לְהִתְפַּלֵּ֖ל לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְעֵלִ֖י שֹׁמֵ֥ר אֶת־פִּֽיהָ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.