חנה התפללה בלחש, בכוונה רבה וישירות אל ה', וכאשר היא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ היא שמרה על פרטיות תפילתה. יש הדורשים ביטוי זה באופן מילולי, ולפיו חנה טענה לפני ה' כי איברי ההנקה שעל לבה נועדו לתינוק, ועל כן ביקשה ילד כדי לממש את ייעודם. בעת התפילה רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת, כלומר זזות, אך קולה אינו נשמע. תפילה חריגה וארוכה זו ללא קול נראתה לעלי כהתנהגות של אדם תחת השפעת יין, ולכן וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה. טעותו נבעה גם מקליטה חלקית של רוח הקודש, שבה חזה כי חנה תדיר את בנה מיין כנזיר, והוא קישר זאת בטעות למצבה הפסול כביכול באותו הרגע.
שמואל א, פרק א׳, פסוק י״ג
וְחַנָּ֗ה הִ֚יא מְדַבֶּ֣רֶת עַל־לִבָּ֔הּ רַ֚ק שְׂפָתֶ֣יהָ נָּע֔וֹת וְקוֹלָ֖הּ לֹ֣א יִשָּׁמֵ֑עַ וַיַּחְשְׁבֶ֥הָ עֵלִ֖י לְשִׁכֹּרָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.