שמואל א, פרק א׳, פסוק ט׳

לאחר סעודה משפחתית טעונה וההבנה כי בעלה התייאש מהרחמים, חנה לוקחת יוזמה וממתינה להתפזרות ההמון כדי להתבודד ולשאת תפילה אישית לה'. הכתוב מציין שהדבר קרה אַחֲרֵי אָכְלָה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה, שמות פועל המתארים את זמן סיום הסעודה של שאר בני המשפחה, שכן רוב הסיכויים שחנה כלל לא אכלה בשל צערה, אף שיש הסבורים כי טעמה מעט כדי להחיות את נפשה. בדרכה לתפילה היא חולפת על פני עלי הכהן, אשר יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא עַל מְזוּזַת הֵיכַל ה', כלומר יושב בסמוך לפתח העזרה ולא בתוך ההיכל עצמו. ישיבה במקום זה הותרה לו באופן חריג מתוקף תפקידו ככהן גדול, והכתיב החסר של המילה יֹשֵׁב מרמז כי באותו היום ממש הוא התמנה לתפקידו הרם ולכן ישב על כיסא מכובד במיוחד.