תארו לעצמכם שהבאתם מתנה מאוד חשובה ויקרה למקום קדוש, ופתאום מישהו פשוט חוטף אותה מכם בכוח בלי לשאול. זה בדיוק מה שהרגישו האנשים שהגיעו למשכן בשילה. התורה קבעה בדיוק אילו חלקים מהקורבן שייכים לכהנים, אבל בני עלי, שהיו הכהנים במשכן, החליטו לקחת מה שבא להם.
במקום לקחת את החלק שלהם בצורה מכובדת, הכהן היה ניגש אל הסיר שבו התבשל הבשר וְהִכָּה, כלומר נעץ בכוח רב מזלג ברזל גדול לתוך הבשר כדי לתפוס כמה שיותר. הוא הכניס את המזלג אל הכלים השונים, בַכִּיּוֹר א֣וֹ בַדּוּד א֤וֹ בַקַּלַּחַת א֣וֹ בַפָּרוּר. אלו הם סוגים שונים של סירים ומחבתות. לפעמים אדם הביא שור גדול שהתבשל בסיר ענק, ולפעמים אדם הביא גדי קטן שהתבשל במחבת קטנה. אבל לכהנים זה לא היה משנה, הם השתמשו באותו מזלג ענק לכל הסירים.
כֹּל אֲשֶׁר יַעֲלֶה הַמַּזְלֵג, כלומר כל נתחי הבשר הגדולים שעלו בבת אחת על שיני המזלג, יִקַּח הַכֹּהֵן בּוֹ, הכהן היה פשוט לוקח לעצמו בעזרת המזלג, בניגוד למה שהתורה מרשה. כָּכָה יַעֲשׂוּ לְכָל יִשְׂרָאֵל, הם התנהגו ככה לכולם, בלי לבדוק אם למשפחה נשאר מספיק אוכל או אם מדובר באדם עני או עשיר, כלפי כל הַבָּאִים שָׁם בְּשִׁלֹה, כל אותם אנשים טובים שהגיעו כדי להקריב לה'. האנשים שהגיעו למשכן רחשו כבוד רב לכהנים, ולכן הם עמדו שם חסרי אונים ולא יכלו להתנגד למעשים הלא הוגנים האלו.