יצא לכם פעם למדוד בגד משנה שעברה ולגלות שהוא כבר ממש קטן עליכם? כשילדים גדלים, הם צריכים בגדים חדשים. כך היה גם עם שמואל. אמא שלו, חנה, אהבה אותו אהבה עמוקה. למרות ששמואל הוקדש לעבודת המשכן וחי רחוק מהבית, חנה מצאה דרך מיוחדת לשמור איתו על קשר קרוב. היא תפרה לו וּמְעִיל, שזהו בגד מיוחד שדומה בצורתו למעיל של כהן גדול. שמואל לבש אותו על גבי שאר הבגדים שלו, כפי שהיו נוהגים ללבוש אנשי קודש.
המעיל הזה היה מעיל קָטֹן, כלומר תפור בדיוק למידותיו של הנער שמואל. בדרך כלל, בגד מכובד כזה היה שמור רק לאנשים בוגרים, אך חנה הכינה אותו במיוחד עבורו מתוך אהבה ומתוך גאווה על כך שהוא משרת את פני ה'. מכיוון ששמואל גדל משנה לשנה, חנה תַּעֲשֶׂה לו מעיל חדש בכל פעם, והייתה מביאה לו אותו מִיָּמִים יָמִימָה, כלומר מדי שנה בשנה.
מתי היא הייתה מביאה לו את הבגד החדש? בַּעֲלוֹתָהּ אֶת אִישָׁהּ, כאשר היא התלוותה לבעלה אלקנה ועלתה איתו למשכן שילה כדי לִזְבֹּחַ אֶת זֶבַח הַיָּמִים, שזהו הקורבן הקבוע שהמשפחה הייתה רגילה להקריב בכל שנה. כך, דרך המעיל המיוחד, חנה הראתה את האהבה שלה, ושמואל הראה את הכבוד הגדול שלו לעבודת הקודש, בניגוד גמור לזלזול שהראו בניו של עלי הכהן.