יצא לכם פעם לחשוב מה קורה כשמנהיג חשוב מזדקן ומתקשה לראות את כל מה שמתרחש סביבו? עלי הכהן הגדול הגיע למצב כזה. הוא היה ועלי זקן מאד, חלש ורועד, ולכן כבר לא יכול היה לעבוד במשכן בעצמו או לפקח מקרוב על הנעשה. בגלל חולשתו, הוא גם התקשה להעיר ולחנך את בניו שהיו כבר אנשים בוגרים וחזקים שניצלו את התפקיד שלהם לרעה. גם האנשים בעם כיבדו אותו מאוד ולא רצו לצער אדם כל כך מבוגר, ולכן לא התלוננו בפניו ישירות.
אבל לאט לאט הגיעו לאוזניו של עלי שמועות קשות על שני חטאים של בניו. החטא הראשון פגע בכולם, לכל ישראל, כאשר בניו לקחו בכוח את בשר הקורבנות של האנשים. החטא השני היה קשור ליחס שלהם אל הנשים הצובאות, מילה שמגיעה מהמילה צבא ומתארת התאספות גדולה של המון נשים יחד. אותן נשים הגיעו למשכן כדי להתפלל ולהיטהר, והן המתינו פתח אהל מועד, כלומר מחוץ למבנה, כדי שיקריבו את הקורבנות שלהן.
על היחס של בני עלי לאותן נשים נאמר ואת אשר ישכבון. מה בעצם קרה שם? הבנים פשוט התעצלו בעבודתם ועיכבו את הקרבת הקורבנות של הנשים במשך זמן רב. בגלל העיכוב המיותר והמזלזל הזה, הנשים נאלצו להישאר לישון מחוץ למשכן ולא יכלו לחזור לבתיהן ולמשפחותיהן. בגלל הצער הגדול שגרמו לאותן נשים כשאילצו אותן להישאר לישון שם, המעשה נחשב לבני עלי לחטא כבד ורע מאוד.