הבחירה באהרן ובזרעו לכהונה מוצגת כחסד היסטורי ורוחני עצום, המעניק להם מעמד ייחודי של מתווכים בין העם לבין ה'. מעמד זה מורכב משורת תפקידים מקודשים ומתגמול רוחני וחומרי יוצא דופן.
הפסוק מדגיש כי אהרן נבחר מכל שבטי ישראל. בחירה זו דחתה למעשה את הבכורות מכל השבטים, שהיו ראויים לעבודה זו במקור. יתרה מכך, הבחירה באהרן החליפה את התכנון המקורי שלפיו משה היה אמור להיות הכהן ואהרן הלוי. בעקבות סירובו של משה לקבל את השליחות בסנה, הועברה הכהונה לאהרן [אלשיך]. בחירה זו מציבה את הכהן בתפקיד כפול, הוא משמש במקביל כשליח של עם ישראל הפועל במקומם, וכשליח של ה' [מלבי"ם].
תפקידי הכהונה מתוארים בפסוק בשלושה שלבים עולים. ראשית, לַעֲל֣וֹת עַֽל־מִזְבְּחִ֗י, הפרשנים מסכימים כי מבחינה דקדוקית משמעות המילה היא להעלות, כלומר להקריב את הקרבנות על המזבח. שנית, הקטרת הקטורת. שלישית, לָשֵׂ֥את אֵפ֖וֹד לְפָנָ֑י, תפקיד המסמל את הכהונה הגדולה, הכוללת את לבישת בגדי הקודש המיוחדים ועבודת יום הכיפורים [אלשיך].
בתמורה להיותו שליח ומתווך, ה' מעניק לכהן שכר יוצא דופן שהוא אִשֵּׁ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל. מילה זו מכוונת למתנות הכהונה ולחלקים מהקרבנות [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. טמונה כאן זכות רוחנית כבירה, שכן ה' מעביר לכהנים בשר המיועד לאש המזבח, כלומר חלקים שהיו ראויים להיות מוקרבים לגבוה. כאשר הכהנים אוכלים מחלקים אלו, הדבר נחשב כאילו הקריבום על אש המזבח [אלשיך, מלבי"ם].
מתוך הבנה זו מחדד הפירוש את חומרת מעשיהם של בני עלי. ה' ויתר לכהנים באופן בלעדי על החלקים המיועדים לו בקרבן, אך לא נתן להם שום זכות בחלקים השייכים לבעלי הקרבן. לכן, לקיחת בשר בכוח מתוך חלקם של הבעלים מהווה גזל וחמס מוחלט [מלבי"ם].