הפער הכאוב בין אב צדיק לבניו המושחתים ניצב במרכז התיאור המקראי, ומלמד כי סביבה רוחנית וחינוך מבית אינם ערובה למידות טובות. בעוד שנערים אחרים שגדלו הרחק מהוריהם הצליחו להתעלות בעבודת ה', דווקא בניו של הכהן הגדול, שצמחו בקודש פנימה, בחרו בדרך הפוכה לחלוטין ויצאו לתרבות רעה [אלשיך].
הכתוב מדגיש כי וּבְנֵי עֵלִי, על אף שהיו בניו של שופט וכהן צדיק, לא הלכו בדרכיו אלא היו בְּנֵי בְלִיָּעַל [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. רוב הפרשנים מסבירים ביטוי זה כאנשים רשעים שפרקו מעליהם את עול מלכות שמים, ויש אף המבארים שהכוונה לאנשים שכפרו לחלוטין בהשגחה האלוהית וטענו שאין מלכות בשמים [רד"ק, מלבי"ם, חומת אנך]. הסיבה המרכזית להשחתתם מתוארת במילים לֹא יָדְעוּ אֶת ה'. קוצר ההשגה הרוחנית, חוסר האמונה והעדר הרצון להכיר את דרכי ה' ואת יראתו, הם השורש שהוביל אותם להרשיע במעשיהם [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
חוסר הידיעה ופריקת העול באו לידי ביטוי מעשי במעילה חמורה בתפקידם ככהנים. מתוך רדיפת תאוות וזללנות, הם סירבו להסתפק במתנות הכהונה שהתורה הקציבה להם. תחת זאת, הם המציאו חוקים חדשים ושרירותיים, ונהגו לשלוח את נעריהם, מתוך גאווה והתנשאות, לקחת בכוח ובאלימות בשר מתוך סירי המבשלים של עולי הרגל בעזרת מזלג מיוחד. מעבר לגזל העם, חטאם הגדול ביותר היה הפגיעה בכבוד שמים. הם דרשו לקבל בשר חי לצלי עוד בטרם הוקטרו חלבי הקורבן על המזבח, ובכך העמידו את שולחנם הפרטי ואת מילוי כרסם לפני שולחנו של ה', תוך ביזיון מוחלט של עבודת הקורבנות [רלב"ג, חומת אנך, אברבנאל].