נבואת הפורענות הקשה המופנית אל בית עלי מציגה ניגוד טראגי בין השגשוג העתידי של עם ישראל לבין שקיעתה והשפלתה של משפחת הכהונה הגדולה.
המילה וְהִבַּטְתָּ משמעותה ראייה והסתכלות [מצודת ציון]. באשר לביטוי צַר מָעוֹן, הפרשנים נחלקו לשתי גישות עיקריות. הגישה הראשונה מפרשת את המילה צַר מלשון צרות ויריבות, בדומה לשתי נשים הנשואות לאיש אחד ונקראות "צרות" זו לזו. לפי פירוש זה, המָעוֹן הוא בית ה' – בית המקדש, והקללה היא שזרעו של עלי יראה כהן גדול אחר, שאינו ממשפחתו, תופס את מקומו במקדש [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל]. מכיוון שיכול לכהן רק כהן גדול אחד בכל עת, הכהן המחליף נחשב לצר ויריב [מצודת דוד], והדבר יוביל לקנאה על חלקי הכהונה ומעמדם [רד"ק]. לעומת זאת, הגישה השנייה מפרשת את המילה צַר כתיאור של דוחק וצפיפות. בני משפחת עלי יחיו במעון צר ודחוק, ויסבלו מעוני ושפלות [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. פירוש נוסף מציע כי המשמעות היא הסתכלות על הצרות והמצוקות שיבואו על בית עלי בעקבות חטאיהם במקדש [רד"ק].
קללה זו תבלוט במיוחד לאור המילים בְּכֹל אֲשֶׁר־יֵיטִיב אֶת־יִשְׂרָאֵל. הפרשנים מסבירים כי בעוד שה' ישפיע טובה על עם ישראל – במיוחד בתקופת בניין בית המקדש בימי שלמה המלך, אז יזכה העם לשלווה, ביטחון וריבוי אוכלוסין [רש"י] – זרעו של עלי יהיה מבוזה ומושפל, ולא ייטול שום חלק בשמחה הלאומית ובטובה הכללית [רד"ק, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל].
החלק החותם את הפסוק, וְלֹא־יִהְיֶה זָקֵן בְּבֵיתְךָ כׇּל־הַיָּמִים, מתפרש אף הוא בשני אופנים. הפירוש המרכזי רואה בכך עונש של מוות בגיל צעיר, הפועל על פי העיקרון של מידה כנגד מידה: כשם שבני עלי אכלו את בשר הקורבנות לפני זמנם הראוי, כך ייגזרו חייהם של צאצאיהם והם ימותו בלא זמנם, בטרם יגיעו לזקנה [רש"י]. מנגד, יש המפרשים את המילה זָקֵן במשמעות של חכם ומנהיג. לפי תפיסה זו, הקללה היא שמשפחת עלי תאבד את מעמדה הרוחני, ולעולם לא יקום בה עוד אדם חכם ונביא בשיעור קומתו של עלי עצמו [רלב"ג].