השליטה המוחלטת על גורל האדם נתונה בידי ה', היכול להפוך את מצבם של בני האדם כרצונו. מכך נלמד מוסר השכל כפול: על העשיר ובעל המעמד להימנע מגאווה על רכושו ורוממותו, ובמקביל, על העני והשפל שלא לשקוע בייאוש בשל מצבו הקשה, שכן ה' יכול לשנות את גורלם בכל עת [רלב"ג].
הדברים מהווים המשך ישיר למתואר קודם לכן בתפילה. ה' מוֹרִישׁ, כלומר מרושש מנכסיו והופך לעני [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], את אלו שהיו שבעים עד שהם נאלצים להשכיר את עצמם בעבור לחם. לעומת זאת הוא וּמַעֲשִׁיר את הרעבים עד שמחסורם פוסק לחלוטין. בדומה לכך ה' מַשְׁפִּיל את הגיבורים והמושלים מגאוותם וגבורתם, ומְרוֹמֵם את העניים והחלשים [מלבי"ם, מצודת דוד].
היפוך הגורלות אינו נעצר רק בהשוואת המעמדות. ה' משפיל את גאוות השבעים ומרומם עליהם את הרעבים באופן מוחלט, כך שהרעבים לא רק מפסיקים להשכיר את עצמם, אלא הם אלו ששוכרים את השבעים ומתנשאים מעליהם [מצודת דוד]. הכתוב מוסיף את המילה אַף לפני המילה מְרוֹמֵם, כדי ללמד שפעולת העלייה וההתרוממות דורשת כוח וגבורה רבים יותר מאשר פעולת הירידה וההשפלה [רד"ק].