בסיום שירת ההודיה שלה, חנה עוברת מתיאור כללי של השגחת ה' לתפילה נבואית הצופה פני עתיד. מילותיה חותמות את השירה מתוך מבט רחב, הנע בין ייעודו האישי של בנה לבין חזון אחרית הימים ומשפט צדק עולמי.
כדי להבין את הפסוק, הפרשנים מבארים תחילה את מילותיו: המילה יֵחַתּוּ משמעותה יישברו, ומְרִיבָו הם האויבים והקמים נגדו [ביאור שטיינזלץ, מצודת ציון]. הפועל יַרְעֵם נגזר מרעם ורעש, המילה אַפְסֵי מכוונת לקצות הארץ, והמילה קֶרֶן מסמלת עוצמה והתגברות, בהשאלה מבעלי חיים שעיקר כוחם בקרניהם [מצודת ציון].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים [מלבי"ם, מצודת דוד, רלב"ג, אברבנאל] היא שחנה משרטטת כאן ברוח הקודש חמישה ציוני דרך היסטוריים בחייו של בנה, שמואל:
ראשית, היא מתפללת שיְהֹוָה יֵחַתּוּ מְרִיבָו, כלומר שהפלשתים, אויביו של שמואל, יישברו במלחמה.
שנית, המילה עָלָו מתפרשת כ"בעבורו" – היא מבקשת שבעבור שמואל, ה' בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם ויעורר קולות ורעמים כדי להבהיל את הפלשתים בקרב.
שלישית, היא חוזה שיְהֹוָה יָדִין אַפְסֵי־אָרֶץ, בכך ששמואל יסבב מעיר לעיר וישמש כשופט לכל עם ישראל.
רביעית, היא מבקשת שוְיִתֶּן־עֹז לְמַלְכּוֹ, תפילה להענקת כוח וגבורה לשאול, המלך הראשון ששמואל עתיד להמליך.
ולבסוף, וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ מכוון לדוד המלך, שאותו ימשח שמואל בקרן שמן, מה שיסמל את יציבותה ונצחיותה של מלכותו, בניגוד לשאול שנמשח רק בפך שמן [אברבנאל]. חנה, שידעה כי בנה הלוי אינו יכול למלוך בעצמו, התפללה שיהיה זה שיכשיר את המציאות וימשח את מלכי ישראל [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
מנגד, גישה אחרת מפרשת את הפסוק לא כנבואה פרטית על שמואל, אלא כתיאור של משפט ה' בעולם. לפי קו חשיבה זה, אויביהם של הצדיקים נחשבים כאויביו של ה' [רד"ק]. המילה עָלָו מתפרשת כ"על כל אחד ואחד מהם" – גם אם הרשעים ינסו לעלות לשמים, ה' בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם עליהם, יכה אותם ויורידם מטה [רש"י, מנחת שי]. הרעם משמש כאן כמשל לגזרות קשות היורדות מן השמים [רד"ק]. ה' בעצמו הוא זה שיָדִין אַפְסֵי־אָרֶץ, כלומר ישפוט וייסר את הרשעים עד קצה העולם [רש"י, רד"ק]. בחלקו השני של הפסוק, הכפילות של מלך ומשיח נועדה להדגיש את התקווה שה' יעניק עוז למלך ישראל, כדי שיוכל להושיע את העם מיד אותם אויבים רשעים [רד"ק].
רובד נוסף וייחודי מרחיב את הפסוק אל מעבר להיסטוריה הקרובה, ורואה בו חזון משיחי לאחרית הימים [אלשיך, אהבת יהונתן]. לפי פירוש זה, חנה מסבירה מדוע הרשעים מצליחים לעיתים – ה' ממתין לזמן הראוי שבו יבואו על עונשם. יְהֹוָה יֵחַתּוּ מְרִיבָו רומז להשמדת עמלק וכלל המלכויות ששיעבדו את ישראל. התהליך יתחיל למעלה, כאשר ה' בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם ויעניש קודם כל את השרים הרוחניים של אומות העולם בשמים [אלשיך]. לאחר מכן יגיע יום הדין הגדול שבו ה' יָדִין אַפְסֵי־אָרֶץ וישפוט את האומות עצמן על פני האדמה. בסופו של תהליך זה, וְיִתֶּן־עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ – מלך המשיח יתנשא ויתרומם, והאומות יכירו בגדולתם של ישראל שסבלו בגלות ושמרו על אמונתם, מה שיוביל לגאולה השלמה [אהבת יהונתן].