הנבואה משרטטת את השפל העמוק שאליו ידרדרו צאצאי עלי הכהן, כהשלמה של קללת החורבן על ביתו. עונש זה משקף מידה כנגד מידה: תחת אשר בני עלי ניצלו את מעמדם ולקחו בחוזקה מן הקורבנות כדי להשמין את עצמם, יסיר ה' את גדולתם וישאיר אותם בחוסר כל, נאלצים לקבץ נדבות כדי לשרוד בדוחק [רלב"ג].
הנותרים מבית עלי יאלצו לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ, כלומר להשפיל את עצמם ולהתחנן למחיה [רד"ק] בפני הכהן הגדול החדש שיועמד מזרע צדוק [מצודת דוד]. בקשתם תהיה לַאֲגוֹרַת כֶּסֶף. רוב הפרשנים מסכימים כי המילה נגזרת ממידת המשקל "גרה", המציינת מטבע כסף קטן (מעה), כאשר האות אל"ף נוספה בתחילת המילה. גישה נוספת מפרשת את המילה מלשון שכר והשתכרות [רד"ק].
נוסף על המטבע הקטן, הם יבקשו גם מתנת כִכַּר לָחֶם, שהוא לחם שלם [מצודת ציון], ויתחננו בהכנעה: סְפָחֵנִי נָא. בקשה זו מבטאת רצון להיאסף ולהתחבר [רש"י, מצודת ציון] אֶל אַחַת הַכְּהֻנּוֹת – אל אחת ממשמרות הכהנים המשרתים בקודש [רד"ק, מצודת דוד]. מטרת ההצטרפות אינה לשם כבוד, אלא מתוך רעב ומצוקה, אך ורק כדי לקבל עבודה כלשהי שתזכה אותם לֶאֱכֹל פַּת לָחֶם, כלומר אפילו פרוסה וחתיכת לחם קטנה [מצודת ציון, רד"ק], שבלעדיה לא יהיה להם מה לאכול [מצודת דוד].