שמואל א, פרק ב׳, פסוק י״ט

אהבתה של חנה לבנה המוקדש לעבודת המשכן התבטאה בכך שהייתה מכינה לו וּמְעִיל קָטֹן, בגד הדומה למעיל כהן גדול הנלבש על גבי שאר הבגדים, אשר נתפר במיוחד למידותיו של הנער כדי לכבד את שירותו לפני ה'. חנה דאגה להביא לו את הבגד מִיָּמִים יָמִימָה, כלומר מדי שנה בשנה, בַּעֲלוֹתָהּ אֶת־אִישָׁהּ למשכן שילה כדי לִזְבֹּחַ אֶת־זֶבַח הַיָּמִים, שהוא הקורבן המשפחתי הקבוע. הגישה המרכזית היא שחנה תַּעֲשֶׂה עבורו מעיל חדש בכל שנה בהתאם למידותיו שגדלו, אך יש הסבורים כי וְהַעַלְתָה את אותו המעיל רק לכבוד החג כדי שלא ייהרס בימי החול והייתה מחזירה אותו עמה. הבאת הבגד המחישה את הקשר הרציף של חנה עם שמואל, והדגישה את כבודו של הנער כלפי עבודת הקודש בניגוד לזלזול שהפגינו בני עלי.