שמואל א, פרק ב׳, פסוק א׳

יצא לכם פעם לחכות המון זמן למשהו שרציתם בכל הלב, וכשזה סוף סוף קרה, הרגשתם שאתם פשוט חייבים לפרוץ בשיר של שמחה? זה בדיוק מה שקרה לחנה. אחרי שנים של עצב ושתיקה, היא מתחילה להתפלל. חנה מלמדת אותנו סוד חשוב בתפילה, לפני שמבקשים בקשות, כדאי קודם כל לומר תודה ולשבח את ה'. את המילים שלה היא לא אמרה סתם כך, אלא מתוך רוח מיוחדת וקדושה שדרכה היא אפילו ראתה דברים שיקרו בעתיד. בתחילת השיר שלה היא אומרת שעָלַץ ליבה, כלומר הלב שלה שמח. השמחה שלה היא נקייה ואמיתית, והיא מגיעה רק מהטוב שה' עשה לה. לאחר מכן היא מוסיפה רָמָה קַרְנִי. המילה רָמָה פירושה עלתה וגבהה. הקרן היא החלק הכי גבוה וחזק אצל בעלי החיים, והיא מסמלת כוח. במשך זמן רב חנה הרגישה חלשה וקטנה, אבל עכשיו ה' נתן לה כוח, והיא מרגישה שהיא יכולה לעמוד זקופה וגאה. בגלל הכוח החדש הזה היא אומרת רָחַב פִּי. פעם, כשהיו מציקים לה או מצערים אותה על כך שאין לה ילדים, היא הייתה שותקת ולא יכלה לענות. עכשיו הפה שלה נפתח, והיא יכולה לדבר בביטחון ובקול ברור אל מול מי שציער אותה. בסוף היא מסבירה את הסיבה האמיתית לכל האושר הזה ואומרת כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ. חנה תמיד האמינה בה', אבל עכשיו היא ממש רואה את הנס בעיניים שלה. השמחה הכי גדולה שלה היא לא רק שנולד לה סוף סוף ילד, אלא שהיא זכתה להרגיש את ההשגחה והפלא שה' עשה במיוחד בשבילה.