שמואל א, פרק ב׳, פסוק כ׳

I Samuel 2:20Sefaria

וּבֵרַ֨ךְ עֵלִ֜י אֶת־אֶלְקָנָ֣ה וְאֶת־אִשְׁתּ֗וֹ וְאָמַר֙ יָשֵׂם֩ יְהֹוָ֨ה לְךָ֥ זֶ֙רַע֙ מִן־הָאִשָּׁ֣ה הַזֹּ֔את תַּ֚חַת הַשְּׁאֵלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר שָׁאַ֖ל לַֽיהֹוָ֑ה וְהָלְכ֖וּ לִמְקוֹמֽוֹ׃

ניסיתם פעם לדמיין כמה קשה זה להורים לשלוח את הילד האהוב שלהם לגדול רחוק מהבית? אלקנה וחנה עשו בדיוק את זה. הם מסרו את בנם שמואל כדי שיעבוד את ה' במשכן, והבית שלהם נשאר קצת ריק. עלי הכהן הגדול ראה את המסירות שלהם, והוא גם שם לב איך שמואל גדל להיות נער מיוחד וצדיק. לכן, המילים וּבֵרַךְ עֵלִי לא מתארות משהו שקרה רק פעם אחת. בכל שנה כשההורים היו באים לבקר במשכן, עלי היה מברך אותם מחדש. עלי הבין ששמואל הוא ילד כל כך טוב בזכות אמא שלו, חנה. בגלל זה הוא בירך שיהיו לאלקנה עוד ילדים דווקא מִן הָאִשָּׁה הַזֹּאת, מתוך תקווה שכל הילדים שייוולדו להם יהיו צדיקים כמוהו. הברכה של עלי הייתה שהילדים החדשים ייוולדו תַּחַת הַשְּׁאֵלָה אֲשֶׁר שָׁאַל. כלומר, בגלל שהם נתנו את שמואל לה' והוא לא גדל איתם, הם צריכים ילדים אחרים שיישארו איתם בבית וישמחו אותם. מיד אחרי הברכה כתוב וְהָלְכוּ לִמְקוֹמוֹ. למה כתוב בלשון יחיד, למקום שלו, ולא למקום של שניהם? כי לפני שהם התחתנו, אלקנה וחנה הגיעו מערים שונות, ועכשיו הם חזרו יחד לעיר שבה אלקנה גר. הם כל כך סמכו על הברכה של עלי, שהם מיהרו מיד לחזור הביתה כדי להקים את המשפחה הגדולה שהובטחה להם.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק י״ט
פסוק כ״א

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.