תארו לעצמכם שהשקעתם והבאתם מתנה חשובה למקום קדוש, ובמקום שיתייחסו אליה בכבוד, מישהו פשוט חוטף ממנה בכוח חלק גדול לעצמו. זה בדיוק מה שהרגישו האנשים שהגיעו למשכן בתקופת בניו של עלי הכהן. בני עלי ניצלו את הכוח שלהם והמציאו הרגל חדש ורע, שנקרא כאן מִשְׁפַּט, כלומר מנהג שהם קבעו לעצמם להתנהג בו אֶת, עם העם.
לפי חוקי התורה, כאשר אדם מגיע כזֹבֵחַ זֶבַח ומביא קרבן שלמים, הכהנים אמורים לקבל רק חלקים מסוימים מאוד, ושאר הבשר שייך לאדם שהביא את הקרבן. אבל בני עלי רצו יותר. הם אפילו לא הגיעו בעצמם בדרך מכובדת, אלא זלזלו ושלחו משרת. וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן, המשרת היה מגיע בדיוק כְּבַשֵּׁל הַבָּשָׂר, בזמן שהבשר של בעלי הקרבן התבשל בסיר.
המשרת לא הגיע בידיים ריקות, אלא וְהַמַּזְלֵג שְׁלֹשׁ הַשִּׁנַּיִם בְּיָדוֹ. לא מדובר במזלג רגיל שיושבים איתו לאכול, אלא בכלי גדול הדומה לקלשון. הוא היה נועץ אותו בסיר ושולף כמות עצומה של בשר בבת אחת, כמות גדולה כל כך שהבעלים ממש כעסו ולא רצו לוותר עליה.
ההתנהגות הזו מלמדת אותנו איך עובד יצר הרע. בהתחלה בני עלי לקחו את הבשר המתבשל רק אחרי שהקריבו לה' את החלקים ששייכים לו. אבל כשמתרגלים לעשות מעשה לא טוב ולוקחים משהו שלא שייך לנו, זה עלול לגרור אותנו לאט לאט לעשות דברים חמורים הרבה יותר בהמשך.